מעברים
על מחזוריות, שינוי והמרחב שבין מה שהיה, למה שעוד יגיע — ומה שביניהם
אנחנו חיים בעולם שמבקש מאיתנו להתקדם.
לסיים, להחליט, לבחור, להתפתח, להשתפר.
יש משהו כמעט ליניארי בדרך שבה למדנו לחשוב על החיים:
מכאן לשם.
מהתחלה לסוף.
מבעיה לפתרון.
אבל הטבע מספר סיפור אחר.
בתוך הטבע מתקיימים תהליכים של התחלה, אמצע וסוף, ובו בזמן גם מחזוריות. דברים משתנים, מתפרקים, חוזרים ומקבלים צורה אחרת.
אולי גם אנחנו חיים כך.
לא באמת בקו ישר.
יש רגעים שבהם משהו כבר הסתיים
ישנם רגעים שבהם החיים משתנים לפני שאנחנו מוכנים לכך.
מערכת יחסים נגמרת.
תפקיד משתנה.
מקום שהיה בית כבר אינו מרגיש כזה.
אדם יקר איננו.
דרך שחשבנו שתלך בה מתבררת כדרך שאינה מתאימה לנו יותר.
ולפעמים אין אפילו אירוע ברור.
רק תחושה שמשהו השתנה.
מה שהיה מוכר כבר לא מחזיק אותנו באותה צורה, אבל עדיין אין לנו מושג מה יבוא במקומו.
זהו מרחב של מעבר.
הוא יכול להיות מלא בחוסר ודאות, ולפעמים גם בתחושת חוסר שליטה.
אבל אולי חשוב לא פחות מכך הוא להבין:
המעבר עצמו הוא חלק מהחיים.
לא תקלה שצריך למהר לצאת ממנה.
אנחנו לא תמיד נותנים מקום למה שבין לבין
אנחנו אוהבים הגדרות.
או שאני שם, או שאני במקום אחר.
או שאני יודע, או שאני לא יודע.
או שהצלחתי, או שנכשלתי.
אבל יש הרבה מאוד חיים באמצע.
יש תקופה שבה האדם כבר אינו מי שהיה, ועדיין אינו יודע מי הוא הופך להיות.
בתקופה כזו קל לפרש את עצמנו כ״תקועים״.
אבל אולי לפעמים אנחנו לא תקועים.
אולי אנחנו בתהליך של שינוי שעדיין לא קיבל צורה.
העבודה שלי כמטפל לימדה אותי שגם תהליכי הבנה אינם תמיד מתרחשים ברגע אחד. לפעמים החוויה קיימת לפני המילים, ורק לאחר זמן של התבוננות, ניסיון והבשלה אפשר להתחיל לראות את מה שכבר היה שם.
מחזוריות אינה חזרה לאותה נקודה
כשאני מדבר על מחזוריות, אני לא מתכוון לכך שאנחנו חוזרים שוב ושוב לאותו המקום.
גם כשמשהו חוזר, הוא אינו בדיוק אותו הדבר.
אנחנו משתנים בתוך התנועה.
אולי לכן שינוי אינו תמיד התקדמות קדימה במובן הפשוט של המילה. לפעמים הוא תהליך של התקרבות, התרחקות, עצירה, חזרה והתארגנות מחדש.
בעבודה הטיפולית שלי התחדדה בי גם ההבנה שהתקווה עצמה אינה מצב קבוע. היא יכולה להופיע, להיעלם ולשוב. היא אינה בהכרח קו ישר, אלא תנועה.
אולי כך נראים גם המעברים שלנו.
לא קו.
מחזור.
לפעמים אנחנו צריכים מרחב כדי לעבור
אחד הדברים שאני מוצא משמעותיים בעבודה עם טבע הוא האפשרות לפגוש את עצמנו בתוך מרחב שאינו דורש מאיתנו להיות מיד דבר מוגדר.
הטבע הוא מרחב חי ודינמי, שהיה כאן לפנינו ויישאר גם אחרינו. הוא אינו נשלט לחלוטין על ידינו, ולכן המפגש איתו שונה מהמרחב הסגור והמוכר של הקליניקה.
אולי משום כך הוא יכול להזכיר משהו שאנחנו שוכחים:
גם אנחנו חלק מתהליך.
לא הכול חייב להיות ברור עכשיו.
לא כל דבר צריך מיד לקבל פתרון.
לפעמים צריך פשוט להיות מספיק זמן בתוך המקום שבו אנחנו נמצאים, כדי שמשהו חדש יוכל להתחיל להתגלות.
יש מעברים שאי אפשר לעשות לבד
גם בעבודה הטיפולית וגם בדרך המקצועית שלי למדתי על החשיבות של אדם נוסף שנמצא לצדך בזמן של אי־ודאות.
לא מישהו שייתן לך את התשובה.
לא מישהו שיוביל אותך במקומך.
אלא מישהו שיכול לראות, להקשיב, לשאול, ולעזור לך להבחין במה שאולי עדיין קשה לראות לבד.
בתהליך ההכשרה שלי גיליתי שלפעמים האינטואיציה כבר יודעת משהו, בעוד שהמחשבה עוד לא הצליחה לנסח אותו. רק דרך הדרכה, עיבוד והעמקה יכולתי להתחיל לראות את התהליך שהתרחש.
וזה נכון בעיניי גם עבור אדם שנמצא בתקופת מעבר.
לא תמיד צריך לדעת את הדרך.
לפעמים צריך מישהו שיהיה מוכן להיות איתך כשעדיין אין דרך ברורה.
אולי לא כל מעבר דורש שנמהר לעבור אותו
החיים המודרניים מזמינים אותנו למהר.
להמשיך הלאה.
להתאושש.
למצוא את הדבר הבא.
אבל יש תקופות שבהן הניסיון למהר החוצה רק מגדיל את המרחק בינינו לבין מה שאנחנו באמת צריכים.
לפעמים המעבר מבקש מאיתנו דווקא להאט.
להקשיב.
להיפרד ממה שכבר אינו.
להסכים להיות לרגע במקום שבו עדיין אין תשובה.
ומתוך המקום הזה, להתחיל לזהות מה מבקש להיוולד.
בעבודה שלי כתבתי על התנועה שבין האישי, הקולקטיבי והטבעי, ועל האפשרות להחזיק יחד את התנועה הליניארית והמחזורית — כבסיס לתהליכי שינוי, התפתחות וטרנספורמציה.
אולי זו גם המשמעות שאני מוצא במילה ״מעברים״.
לא רק הרגע שבו אנחנו עוברים ממקום אחד לאחר.
אלא המרחב שבין הדברים.
המקום שבו משהו ישן כבר הסתיים, אבל החדש עדיין אינו ברור.
המקום שבו יש חוסר ודאות, אבל גם אפשרות.
המקום שבו אנחנו יכולים לעצור, להקשיב, ולהתחיל לנוע בקצב אחר.
ואולי, כמו בטבע, לא כל תקופה בחיינו נועדה לפרוח.
יש תקופות של התכנסות.
יש תקופות של שינוי.
יש תקופות שבהן משהו צריך להסתיים כדי לפנות מקום.
לא כל סוף הוא אובדן. לא כל התחלה נראית מיד.
לפעמים אנחנו פשוט נמצאים באמצע.
והאמצע הזה — גם הוא חלק מהדרך.